טניס שולחן – מיכאל גורביץ’ מאמין שיהיה טוב

עבור חובבי הספורט בנתניה השם מיכאל גורביץ’ לא אומר הרבה, אבל עבור חובבי ענף טניס שולחן בארץ ובעולם מדובר באגדה. בראיון גלוי לב מספר גורביץ’ למה הענף לא מתרומם בארץ, ולמה נתניה יכולה להתגאות בהישגיה
אפתח בגילוי לב: כאיש ספורט, שעיקר פרנסתו מגיע מהענף הפופולארי ביותר, ליבי נצבט כשאני מראיין מישהו מענף שרחוק מאור הזרקורים. ענפים כסקווש, התעמלות וכדורעף הם ענפים שבעולם מקבלים כבוד והערכה, אבל בארץ כמעט אף אחד לא סופר אותם. כזה הוא ענף הטניס שולחן.

קחו, למשל, את מועדון הטנ”ש בנתניה. למעלה מארבעים שנה פועל המועדון והיו אפילו שנים בהן היה זה המועדון הכי טוב במדינה. כמה מכם, קוראינו הנאמנים, מכירים את השם מיכאל גורביץ’? ואם כבר נתקלתם בשם הזה כמה באמת יודעים שמדובר במאמן הטנ”ש הטוב בארץ, כזה שאימן במשך 13 שנים את נבחרות ישראל?

התשובה ברורה וחד משמעית: מעט מאוד יענו נכונה על השאלה וזה בדיוק מה שכואב לו לגורביץ’. בראיון נדיר וגלוי לב מספר המאמן הוותיק למה לא יהיה לנו אלוף אולימפי בטנ”ש ושתדעו שיש פוטנציאל, אומר גורביץ’, פוטנציאל שצומח כאן בנתניה. “יש לנו, במועדון, ילד מוכשר ברמות הכי גבוהות לגילו בעולם. זיו יצחק בן התשע הוא כישרון ענק. הוא כאילו נולד עם המחבט ביד. הבעיה היא, שילדים בגילו בסין או שבדיה יקבלו בעתיד את כל התנאים הדרושים להצלחה ויגיעו לפודיום באולימפיאדה”.

–מה יקרה עם הכישרון של זיו?
“עם השנים, זיו יהיה אלוף ישראל וינצח כאן את כולם. אבל, בגיל 18, הוא יפרוש כמו רוב הספורטאים מהענף בארץ ויחזור אולי לשחק להנאתו”.

–למה זה כך?
“אני אענה לך בשאלה: כמה מרוויח אחד מחמשת הכדורגלנים הטובים במדינה? בין 300 עד 400 אלף דולר, וכמה מרוויח שחקן הטנ”ש יורי פורמן מנתניה, המדורג בחמישייה הראשונה בארץ? 2000 שקלים בחודש”.

אני מודה שהופתעתי לגלות מהו השכר של אחד מכוכבי המדינה בטנ”ש, אחד שעם השקעה כספית נכונה מסוגל להתברג במקומות הטובים בעולם, ואם היה מתברג היה זוכה לתמונות עם שרי הספורט וגם לטלפון מנשיא המדינה…

–תן לי להעלות את הרף. כמה צריכה המדינה להשקיע כדי לייצר כוכב ומדליסט אולימפי בענף הטנ”ש?
“מדובר בהשקעה של 800 אלף שקל לשמונה שנים. אם לוקחים ילד מוכשר במיוחד, כדוגמת זיו, רואים בו פרויקט לאומי ומעניקים לו את כל הכלים הדרושים להמלחה – כולל מימון השתתפותו בטורנירים ובתחרויות בחו”ל. זו השקעה בטוחה למדליה”.

–למה, בעצם, אף אחד לא מרים את הכפפה ואיפה המדינה?
“לא מרימים את הכפפה, כי אין בארץ את תרבות הספונסרים שיש בחו”ל, בכל ענפי הספורט. והמדינה? אומרים לנו תביאו מדליה ואז נשקיע, אך איך אפשר להביא מדליה בלי השקעה?”

מועדון טניס שולחן נתניה של מיכאל גורביץ’ עבר במהלך השנים גלגולים רבים. בעבר פעלו בעיר שני מועדוני טניס שולחן: אחד של הפועל והשני של מכבי. לפני מספר שנים התאחדו שני המועדונים, ובארבע שנים האחרונות פועל המועדון תחת השם מועדון טניס שולחן נתניה.

במועדון הנתנייתי פעילים כמאה ספורטאים, עם ייצוג מלא בכל הליגות האפשריות – כאשר ספינת הדגל היא הקבוצה הבוגרת בליגת העל, אותה מובילים יורי פורמן וטל מיטרני. בגזרת הילדים, במהלך השנה האחרונה, חל גידול מתמיד במספר הילדים שנחשפו לענף והשתלבו בו. מתקנים משופרים מצד עיריית נתניה ופרסום ההישגים בעיתונות המקומית בכלל ובקול השרון בפרט, החל לעורר את הסקרנות ואת העניין במועדון טניס שולחן נתניה.

–למרות שנדמה, שבנתניה ענף טניס שולחן מתחיל לצבור תאוצה, בארץ אין הענף פופולארי. למה?
“מדובר בענף, שלפחות בארץ לא זוכה כמעט לחשיפה בתקשורת. גם לחוסר ההשקעה של המדינה השפעה ישירה על הענף.. אנחנו, לדוגמא, מועדון בליגת העל וכל התקציב שלנו כולל הילדים, הנערים והנוער נע סביב 130 אלף שקלים לשנה”.

–בשבדיה ובסין זה לא כך
“נכון. בשבדיה, בסין, בגרמניה, בדנמרק ובעוד הרבה מדינות יש כבוד לספורט. במדינות אלה יודעים שספורט לא נגמר על הדשא או על הפרקט, ויש עוד ענפים רבים שצריך להתייחס אליהם, צריך להיחשף אליהם וצריך לקדם אותם. במרבית ארצות העולם מתייחסים לספורט לכל סוגיו בכבוד רב. בארץ, אני חושב שאתה כבר מבין מה קורה”.

–מה הופך את הסינים לטובים ביותר בענף?
“טניס שולחן נחשב למשחק הפופולארי בסין. חוץ מזה, יש מיליארד סינים עם גנים המתאימים למשחק… יש גם הבדל מנטאלי: כשמאמני נבחרת סין עומדים מול השחקנים שלהם, כל השחקנים נעמדים בדום מתוח. בארץ, כשילד מנצח בשתי תחרויות, הוא כבר לא זוכר איך קוראים למאמן שלו. זו בעיה מנטאלית בכל ענפי הספורט בארץ”.

–50 שנה אתה חי, נושם ועוסק בענף – 13 מתוכם כמאמן נבחרות ישראל. עד מתי?
“האהבה למשחק. נכון שאין היגיון באהבה, ואשתי אומרת לי שהיא מקנאה באהבה שלי לטניס שולחן, אבל קשה להפסיק לאהוב כשזה מגיע מהלב… אבל למה לדבר עלי, בוא אני אספר לך על ותיק השחקנים שמתאמן אצלי: אהרון וולפרט בן 86, שמוכיח שאין גיל לאהבת הספורט”.

Leave a Reply