כללי טניס שולחן

חוקי המשחק

טניס שולחן נערך על שולחן ירוק כהה שאורכו 2.74 מ’, רוחבו 1.52 מ’, גובהו 76 ס”מ ועוביו 2.5 ס”מ. השולחן מחולק לשניים באמצעות רשת שגובהה 15.2 ס”מ ורוחבה 1.8 מטרים. השחקנים חובטים בכדור חלול עשוי צלולואיד או פלסטיק אחר, שקוטרו 40 מ”מ ומשקלו אינו עולה על 2.7 גרם. צבע הכדור לבן או כתום. על המחבט להיות עשוי לפחות מ-85%  עץ וניתן לעצבו בכל צורה, אך ברוב המקרים הוא אליפטי.

 ניתן לחזק את המחבט בחומרים נוספים כגון סיבי פחם או סיבי זכוכית . אין הגבלה על גודלו של המחבט, אך אסור על עוביו לעלות 4 ס”מ. המחבט מצופה בגומי והצד המכה בכדור מכוסה בנקודות גומי קטנטנות בעובי 2 מ”מ. צד אחד של המחבט חייב להיות בצבע שחור והשני באדום.

 מטרת המשחק היא להעביר את הכדור אל מגרש היריב, או למנוע ממנו את האפשרות להחזירו לשולחן, באופן שהכדור ייפול מחוצה לו. השחקן הפותח צובר נקודות לזכותו, אך אם הוא נכשל בהעברת הכדור – המחבט מחטיא אותו, הכדור פוגע ברשת או שלא מצליח להנחית את הכדור על שולחן היריב – זוכה יריבו בנקודה. על המנצח לצבור 11 נקודות, בהפרש של שתי נקודות לפחות מיריבו; המערכה לא תוכרע עד שיושג הפרש כזה.

 המנצח הוא מי שזוכה ב-3 מתוך 5 מערכות (או 4 מתוך 7 או כל מספר אי-זוגי אחר). לאחר כל 2 נקודות מתחלפים השחקנים בתפקיד הפותח, ובניקוד של 10-10 מתחלפים כל נקודה. מכיוון שבמשך השנים פיתחו השחקנים אסטרטגיות הגנה יעילות ולעתים עברה שעה עד שהושגה נקודה בודדת, הוגבל זמן כל מערכה (במקרה שאף אחד מהשחקנים לא צבר 9 נקודות לפחות) ל-10 דקות. הגבלת זמן המערכות נועדה גם להגברת האטרקטיביות של המשחק.

 את המחבט ניתן לאחוז בכמה דרכים. הנפוצה בהן היא אחיזתו בדומה לפעולת לחיצת יד – האצבע המורה נוגעת במחבט ושאר האצבעות לופתות את ידיתו. הדרך השנייה שנפוצה ביפן ובסין דומה לפעולה של אחיזה בעט. לכל צורת אחיזה יתרונות וחסרונות המנוצלים על ידי השחקנים.

 המשחק מתחיל בהגשת כדור (סֵרב). על מנת שמכת הפתיחה תהיה חוקית, על הכדור לגעת בחלק המגרש של החובט, לדלג מעל הרשת ולגעת במגרש היריב. במקרה והכדור פוגע ברשת אך מצליח לעבור לצדו השני של המגרש (לֶט סרב [let serve]), חייב החובט להתחיל מחדש את מכת הפתיחה ללא שינוי בניקוד. אסור לחובט בהגשת הפתיחה להסתיר את הכדור עם אחד מחלקי גופו. לחובט מותר לסובב את הכדור אך לא בעזרת אצבעותיו – טכניקה זאת היתה מותרת עד 1937 אך היא בוטלה משום שהיה כמעט בלתי אפשרי לחבוט בחזרה כדורים מעין אלו.

 במשחק הזוגות על פותח המשחק להנחית את הכדור על שטח המגרש של השחקן העומד מולו באלכסון. בכדור המוחזר רשאי לשחק רק בן זוגו של השחקן שפתח וכך לאורך המשחק משחקים הזוגות לסירוגין.

 השחקנים מנסים להטעות אחד את השני על ידי שינוי פתאומי בעוצמת החבטות, על ידי חבטות מסובבות או על ידי הנחתה מהירה של הכדור למגרש היריב. במשך השנים פיתחו השחקנים טכניקות וחבטות שונות אשר לחלקן הוצמדו כינויים, למשל “צ’ופ” (chop) – הנחתה חדה ומהירה המייצרת תנועת סיבוב לאחור וטופספין (topspin) – סיבוב הכדור על ידי משיכתו של המחבט בזמן החבטה.

 על המשחק מפקח שופט המזהיר על חריגות מהכללים ורשאי להוריד נקודות, למשל על נגיעה עם הגוף בכדור או בשולחן בזמן המשחק. השופט רשאי גם להוציא כרטיס צהוב המזהיר שחקן על התנהגות לא נאותה ואף לפסול אותו בכרטיס אדום.

 נלקח מ”YNET אינציקלופדיה”.